המערכת מזרימה את כל הרגשות, החיוביים והשליליים- ואם אנחנו חוסמים זרם של אחד הרגשות, היכולת שלנו להרגיש רגשות אחרים מושפעת מכך. כשאני מסרב להשלים עם העובדה שאני עצוב כשאני טועה, אני מחבל ביכולתי לשמוח כשקורה לי משהו טוב. כשאיני מכיר בכעס כלפיי בת זוגי, אני מגביל את יכולתי לאהוב אותה. כשאני מתנגד לפחד שאני מרגיש, אני מחניק את האומץ. כשאיני מאפשר לעצמי לקנא, אני מערער את הנדיבות שבי. ובמילותיו של הפסיכולוג אברהם מאסלו, "כשאדם מגונן על עצמו מפני הגיהינום שבתוכו, הוא מנתק את עצמו גם מגן העדן הפנימי." (מתוך רשות להיות אנושי\ ד״ר טל בן שחר)
אדם אינו יכול ליהנות מחיי רגש המורכבים מרצף של רגשות חיוביים. הניסיון לחיות חיים כאלה באמצעות הימנעות, התעלמות או צורות אחרות של התנגדות לרגשות מכאיבים, רק מגביר את הסבל. על מנת ליהנות מהחיים הטובים ביותר שביכולתנו לחיות, ולהגיע לתפקוד מיטבי – עלינו לתת לעצמנו את הרשות ואת המרחב להרגיש ולבטא את כל טווח הרגשות האנושיים.
איך אני מרגיש עכשיו? אחת הדרכים להקשיב לרגש, היא לחבר אותו לתחושה גופנית. ככל שנלמד לשים לב לתחושה הגופנית שמקורה ברגש הלא נעים, נוכל להיות עם הרגש, בלי להעצים את הרגש בעזרת המחשבות השליליות הקשורות להיווצרותו. הרגשות שלנו מתעדכנים ללא הרף. העוצמה תגיע עם הזמן לעוצמה שאנחנו יכולים לשאתה. כשאנחנו נותנים לרגש להיות איתנו הוא נרגע בהדרגה.
אחת הסיבות בגללן אנו נמנעים מעיבוד רגשותינו היא שרגשות אלה לעיתים מתנגשים עם הדימוי העצמי שלנו. רגשותינו יכולים גם להתנגש עם מה שנחשב "מקובל" בחברה שבה אנחנו חיים, ולמעשה גם לערער את התדמית שלנו בעיניי אחרים ובעיקר בעיני עצמנו. מצבים בהם אנחנו מרגישים את מה שאנחנו לא אמורים, בעיני רוחנו, להרגיש יכולים לעורר ספקות לגבי מי שאנחנו, ומי שאנחנו רוצים להיות.